דוגמנים ליום אחד – מוזיאון ארצות המקרא
אני! רוצה! לצלם! במוזיאון!
אני זוכר את עצמי שואג את המשפט הזה בטלפון לעבר ידידה אלמונית שעובדת באחד המוזיאונים הגדולים בארץ.
עשינו כבר "דוגמנים ליום אחד" במדבר, בחוף הים, על רקע גרפיטי עירוני, יקבים וכרמים או אווירה כפרית.
רציתי משהו שונה. מיוחד. תרבותי. והיה לי וויז'ן ברור של תמונות שנוציא ממוזיאון.
אבל היו אלו ימי #קורונהתמותי. המוזיאון היה סגור ולא התחשק להם לפתוח אותו במיוחד בשבילנו (למרות שמבחינה לוגיסטית, זה הכי הגיוני).
הם גם כנראה לא הבינו את הפוטנציאל של מאות תמונות וחשיפה מטורפת ברשת האינסטגרם.
לא רוצים? לא צריך. את מכירה את כל המוזיאונים בארץ. תארגני לי מוזיאון חלופי שקצת מבין עניין.
ולידידה האלמונית לקח בדיוק שש דקות ושבעים ושלוש שניות לשאול אותי אם בא לי על מוזיאון ארצות המקרא.
והאמת? כן! זה באמת אחד המוזיאונים שאני הכי אוהב בארץ.
תקראו לי חנון, אבל תנו לי מוצגים אשורים, בבלים ואכדיים לצד כמה מומיות מצריות חנוטות, והדימיון שלי מתחיל לעבוד.
דנה לוי, נציגת המוזיאון (בחורה עם לב ענק וחיוך שלא נגמר) הבינה את הפוטנציאל ועזרה לנו עם כל הלוגיסטיקה הנדרשת.
פתחנו הרשמה בקהילת אינסטגרם ישראל, וכמו תמיד חצינו את ה-200 נרשמים תוך מחצית היממה מה שהכריח אותי לעצור ולחשוב על הנבחרת.
מצד אחד, אנחנו מדברים הפעם על צילומי פנים, תאורה מאתגרת.
מצד שני, המוזיאון עצמו – עד כמה שהוא יפייפה – הוא אתר צילום חד גוני לעומת ימי צילום אחרים בהם אנחנו נעים ממקום למקום.
כדי להוציא פריימים שונים באמת אני גם צריך דוגמנים ייחודים, שכל אחד מהם יביא משהו באמת שונה.
בדרך כלל אני סומך על הדוגמנים שיביאו את עצמם ושהצלמים יוציאו את הדוגמנים שונה מסט לסט. הפעם, ידעתי, אני חייב להביא דוגמנים שיתפרעו.
ובנינו נבחרת מושלמת.
הבאנו את טליה, שמעבר להיותה יזמית הייטק היא גם מדריכת יוגה וזה התאים לנו בול על רקע המוזיאון.
הבאנו את ענבל, שמעבר להיותה מרתוניסטית היא אחת הסטייליסטיות הכי הכי, שידעה לתת צבע בדיוק איפה שצריך. מעבר לזה היא פשוט עזרה לכולם (ככה על הדרך) לשדרג את ההופעה ולהקפיץ את התמונות (מה שמעלה את המחשבה להוסיף סטייליסטית צמודה לימים הבאים).
הבאנו את כוכבית, שדווקא בגלל שהיא אמנית בעצמה, ידעה ללבוש פרטי אמנות שייתמזגו עם המוזיאון עצמו.
הבאנו את קארין, שפשוט הקרינה קלאס שגרם לנו לבהות בדממה שהתאימה כל כך למוזיאון. נשבע לכם חשבתי שאנחנו מצלמים סרט בשנות ה-50.
לידה, הבאנו את סיגל שהיא פצצת אנרגיה צבעונית שידעה לעשות בדיוק הפוך, להרעיש לנו את הפריימים עם ביגוד ותנועתיות שלא יכולנו להוריד את העיניים.
הבאנו את רויטל שאמרה בפשטות, אני באה להתמסר לחוויה ופשוט נתנה למאפרת ולצלמים לעשות כל מה שהם רוצים כדי לייצר את השוט המושלם.
הבאנו את נעמה שהיא פשוט אשת הניגודים. המראה הסולידי ביותר עם ההתנהלות הקופצנית ביותר שיש. הניגוד הזה התאים מצויין ליד חלק מהמוצגים במוזיאון (ותכלס, היא המשיכה לקפץ כאשר כולנו כבר היינו עייפים).
והיה את מיקה, מעצבת פנים בהכשרתה שידעה בדיוק איך להתנהל במרחב פנימי שכזה כדי להוציא ממנו את המיטב לתמונות מהממות.
אמרנו צלמים? הצליח לנו ביג טיים.
היה את רוי שהוא אחד הצלמים הטובים ביותר שאני מכיר. לא חובב. אדם שצילום הוא המקצוע שלו כמו גם דרך חיים.
היה את בני שזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בעבודה ותאמינו לי, נשארתי פעור פה מהתוצרים.
היה את גיליה. ירושלמית בעלת סטודיו לצילום שגילתה שלצלם במוזיאון בלי תאורה זה לא אותו הדבר, אבל היא עשתה את זה לא פחות ממושלם.
היה את דנה, גם ירושלמית, שצלמה פריסטיילינג. והוציאה מכולן המון חן בסט תמונות שונה מכל השאר.
והייתה עוד דנה שהיא לא רק צלמת אלא גם מרצה לתקשורת חזותית. וכל צילום שלה במוזיאון סיפר סיפור.
היה את פאולה. צלמת ומדריכת צילום עם התמחות בצילום נשים, וזה נתן תמונות מאוד ייחודיות דווקא על רקע המוצגים.
היה את תמרי, צלמת ואשת תוכן שיודעת לצלם בתמונות מה שאפשר גם להגיד במילים. דווקא במוזיאון זה יצא מושלם.
והיה את ג'ני, צלמת נשיות, שהתמונות הטבעיות שלה החמיאו במיוחד למודליות הנשיות.
ובפעם הראשונה החלטנו גם להביא מאפרת. כי אם כבר אנחנו סטטיים ולא מתניידים ממקום למקום, אז למה לא? תמי מרגלית הצטרפה אלינו וזה היה פשוט ואוו! איפור בגוונים של זהב או חום שפשוט הקפיצו את החוויה לכולם – למודליות ולצלמים. כי מאפרות יש הרבה. אבל תמי, במיומנות על, ידעה להתאים את האיפור לאווירה הנדרשת.
חילקנו את המוזיאון לאזורים. כמה צילומים מחוץ למבנה. כמה צילומים בלובי הכניסה המשקיף על המוזיאון. כמה צילומים בחצר הגן (אוי, כמה שהיינו צריכים ברייק לצילום בגינה) אבל בעיקר סבבי צילומים במתחמים השונים של המוזיאון.
מעט על המוזיאון.
מוזיאון ארצות המקרא ירושלים מציג את ההיסטוריה של האנושות באמצעות אוסף עתיקות יחיד מסוגו בעולם הכולל אלפי פריטים נדירים מארצות המזרח הקדום – ארצות המקרא. הוא מספר מאיפה באנו ואיך הגענו לכאן. ביקור במוזיאון יפגיש אותנו עם התרבויות, הממלכות והאימפריות המפוארות ששגשגו במרחב זה – מצרים, שומר, בבל, אשור, כנען, פרס, יוון ורומי.
משכך, היה לנו קל לחלק את המוזיאון, לוגית, לסבבים לפי האימפריות (סבב במצרים, סבב בכנען ופרס, סבב ביוון ורומי, וכו).
וככה, קבוצה של 8 צלמים ו-8 דוגמנים התרוצצה במוזיאון על פי חוקי הפורמט.
בכל רגע נתון, הם צוותו לצמד של צלם ודוגמנית. כל אחד ידע בדיוק באיזה מתחם הוא צריך לעשות את סשן הצילומים שלו…. וכל 15 דקות (בערך, כי לא באמת עמדנו בלוחות הזמנים) עשיתי גונג ובצענו החלפה. כך שבסוף היום כל דוגמנית הצטלמה עם כל צלם ויחד כיסינו את כל מתחם המוזיאון. מבפנים ומבחוץ, כולל את גן האירועים מחוצה לו.
זאת הייתה חוויה ייחודית, במהלכה אף זכינו לסיור קצר והסבר מפי אחת מאוצרות המוזיאון.
אני מעלה פה מעט מהתמונות שלי, אבל אתם מוזמנים להיכנס לפרופילים של הדוגמניות והצלמים השונים כדי לראות את התוצרים שלהם. יצא באמת מהמם.
מה שרק הוכיח שאפשר וצריך לגוון. ואם כמה אנשים הרימו גבה בהתחלה (לצלם דמוי הפקת אופנה במוזיאון מקראי דווקא?) אז התוצרים נתנו תשובה מוחצת.
ובנימה אישית, רוצו למוזיאון ארצות המקרא. זאת חוויה נהדרת (ואף אגדיל לומר, הכרחית). הוא לא גדול מדי ולגמרי סוגר לכם פינה של כמה שעות בביקור הבא בירושלים.